ביה"ד האזורי לעבודה דחה את טענת ההתיישנות לה טענה המדינה, תוך התייחסות לזכות לשוויון ומעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות

רקע כללי

1.    השאלה שהובאה לפתחנו נוגעת להיקף החובה של המדינה ליישם הכרעה שיפוטית בעניין פרשנותו של הסכם קיבוצי על כלל העובדים עליהם חל אותו הסכם וליתר דיוק - להיקף התפרשותה של טענת ההתיישנות בהקשר זה.

שאלה זו התעוררה במקרה דנן בקשר לתחולתה של טענת ההתיישנות על יישומו של פסה"ד שניתן ביום 20.5.09 על-ידי ביה"ד הארצי לעבודה בתיקים ע"ע 187/08 ו-193/08 שקיבל את עמדת התובעים באותו עניין לפיה - זכאים עובדי המחקר במערכת הביטחון (להלן: "העובדים" או " עובדי המחקר") מכוחן של הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים לצבירה ולפדיון ימי מחלה בגין תקופות שהייה בשבתון.

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    התובעים בתיק זה הינם עובדי המדינה המועסקים בדירוג עובדי מחקר במערכת הביטחון במקומות שונים (להלן: " העובדים").

זאת, למעט התובע מס' 4 שבכותרת המועסק כעובד מחקר במשרד החקלאות. המבקש בבקשת הצד לדיון בסכסוך קיבוצי הינו ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון (להלן: " בקשת הצד" ולהלן: " הארגון"). 

3.    במסגרת הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 25.6.73 (נרשם כהסכם קיבוצי שמספרו 164/74, ביום 15.9.74) בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות והוועד הארצי של עובדי המחקר במערכת הבטחון - תקנון שבתון לעובדים המדורגים בדרוג המחקר במערכת הבטחון, עוגנה זכאותם של העובדים לשבתון (להלן: "הסכם השבתון").

4.    בסעיף 14 להסכם השבתון נקבע כי תקופת השבתון תהווה תקופת שירות לכל דבר וענין, למעט מספר זכויות שהוחרגו במפורש ובלשונו של סעיף 14 לאמור:

"על אף האמור [בסעיף] 13 לעיל, תקופת השבתון תהיה מוכרת כתקופת שרות לכל דבר, לרבות חובת המעסיק לתשלום הפרשות המעסיק לביטוח לאומי ולמס מקביל, כולל הפרשה לקרן השתלמות, תשלום עבור ספרות מקצועית וקצובת הבראה ונופש, פרט לכך שתקופה זו לא תזכה את העובד בימי חופשה בתשלום וכן צבירת מענק שבתון". 

זכאותם של העובדים לצבירת ימי מחלה ולפדיונם עוגנה במסגרת סעיף 33 לתקשי"ר וכן בהסכם קיבוצי המסדיר את הזכות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים משנת 1980. 

חרף האמור בהסכם השבתון ובתקשי"ר, משך שנים ארוכות נהגה המדינה שלא לצבור ימי מחלה עבור העובדים בעת שהותם בשבתון ובהתאם לכך אף לא זוכו העובדים בפדיון ימי המחלה באופן המביא בחשבון את הצבירה והניצול של ימים אלה במהלך תקופות השבתון.

מחלוקת זו הובאה לפתחו של בית הדין במסגרת הליך שהחל להתברר בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בשנת 2003 - בעניינם של שלושה עובדים ושלושה גמלאים שהועסקו בדירוג עובדי מחקר במערכת הביטחון (ראה - ע"ב 1640/03 ו- ע"ב 1645/03, ד"ר יצחק פלצנר ואח' נ' מדינת ישראל; להלן: "עניין פלצנר"). 

בנוסף לאותם עובדים וגמלאים התיצב בהליך גם הארגון והשמיע טענותיו.

5.    בפסק הדין שניתן עם תום ההליך בעניין פלצנר, ביום 31.1.08, נקבע כי יש לקבל את עמדתם של התובעים והארגון ומכאן גם את התביעה המכירה בזכות לצבירת ימי מחלה בתקופת השבתון ובזכות לפדיון ימי מחלה בעת פרישה, באופן המביא בחשבון גם את ימי המחלה שנצברו במהלך תקופות השבתון וזאת, משורה של טעמים שיפורטו להלן.

אולם טרם שנפרט טעמים אלה ומפאת חשיבות הדברים להכרעה בשאלת השתק הפלוגתא החל על המדינה בהליך דנן ומכאן גם להכרעה בסוגיית ההתיישנות - נעמוד בקצרה על הטענות שהעלתה המדינה באותו הליך בעניין פלצנר, ככל שהן רלבנטיות לעניינינו כדלקמן:

6.    בהסכם השבתון נקבע כי בתקופת השבתון אין צבירה של חופשה רגילה וצבירת שבתון. הנוהל שערכה המדינה בא להבהיר את כוונת הצדדים ואת הכלל שהיה נקוט על ידם משך שנים לפיו חופשה בתשלום משמעה גם חופשת מחלה.

הרציונל העומד בבסיסו של חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, הינו של הענקת זכות חופשה לעובד בפועל - זכות שאיננה רלבנטית לעובד השוהה בשבתון.

רציונל דומה עומד בבסיס חופשת מחלה שתכליתה לאפשר לעובד שחלה שלא להפגע בשכרו. רציונל זה אינו רלבנטי לעובד בתקופת השבתון, במהלכה הוא פטור מעבודה. שכן, בתקופת השבתון אין העובד מדווח על נוכחות, אינו יוצא לחופשות ואינו נדרש לדווח על ימי מחלה.

הזכות לימי מחלה נפרדת היא ושונה מהזכות לצבירת ימי מחלה ומן הזכות לקבלת פיצוי כספי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בעת הפרישה. הזכות לפיצוי כספי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים באה לעולם רק בשנת 1980 (עם חתימתו של הסכם קיבוצי המתיחס לזכות זו).משמע - זמן רב לאחר שנחתם הסכם השבתון, כך שלא יתכן שהיתה כוונה לאפשר פיצוי כספי מעין זה לעובדים בשבתון בעת חתימתו של הסכם השבתון.